הקשר בין תגובת קרב לבין אלימות במשפחה

 הקשר בין תגובת קרב לבין אלימות במשפחה הוא נושא מורכב הנוגע בהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים וקליניים. בפוסט זה אנסה להסביר את הקשר בצורה בהירה ומעמיקה.

מה זה "הלם קרב"?

הלם קרב או תגובת קרב (או בשמה הרפואי "הפרעת דחק פוסט-טראומטית", PTSD) היא מצב פסיכולוגי שמופיע לאחר חשיפה לאירועים טראומטיים כמו קרב, תאונת דרכים קשה, התעללות פיזית או מינית, או כל חוויה קיצונית ומאיימת. כאשר אדם עובר חוויות טראומטיות, זה יכול לשנות את התגובה הרגשית והפיזיולוגית שלו, לגרום למתח גבוה, לעורר זיכרונות intrusive (נכנסים) וליצור תחושות של חרדה או ניתוק רגש.

איך תגובת קרב קשורה לאלימות במשפחה?

הקשר בין תגובת קרב לבין אלימות במשפחה קשור למספר גורמים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים:

הפרעת דחק פוסט טראומטית וניכור מהסביבה

אנשים שחוו חוויות טראומטיות, ובמיוחד חוויות קרב, עשויים לסבול מתסמינים של PTSD, הכוללים זיכרונות מטרידים, פלאשבקים, חרדות ודיכאון. אלו יכולים להוביל להתפרצות של רגשות שליליים, חוסר שליטה על התנהגות, והתנהגויות אלימות כלפי בני משפחה. במקרים רבים, אדם הסובל מ-PTSD מתקשה לווסת את רגשותיו ולעיתים פועל מתוך תחושת חוסר אונים או אגרסיה.

אנשים עם PTSD, ובמיוחד חיילים שחוו קרב, עשויים להרגיש ניכור או בידוד מהסביבה. הם עלולים להרגיש שהחיים הביתיים אינם תואמים את החוויות הקשות שחוו, מה שעלול להוביל לתחושות של זרות או חוסר אמון כלפי בני המשפחה. תחושות אלו עשויות לעורר אגרסיה, ולעיתים קרובות ההתנהגות האלימה מכוונת כלפי בני המשפחה הקרובים, שהם "החוליה החלשה" או ה"בטוחה" ביותר להוציא אליהם תסכולים.

תגובה פיזיולוגית של הגוף

במהלך חוויות טראומטיות, הגוף נכנס למצב של "הילחם או ברח" (fight or flight), אשר קשור לשחרור של הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול. לאחר שיחלוף האירוע הטראומטי, אנשים שעדיין סובלים מהשלכותיו עשויים להימצא במצב תמידי של דריכות ולחץ, מה שגורם להם להיות תגובתיים יותר ולהגיב בצורה אגרסיבית. מצב זה יכול להתפרץ כלפי בני משפחה כאשר האדם נמצא במצבים של מתח או חוסר שליטה.

פוסט-טראומה והפגיעה בזוגיות ובמשפחה

 PTSD לא רק משפיעה על האדם עצמו, אלא גם על מערכות היחסים שלו. רבים מהחווים טראומה מתקשים לשמור על קשרים זוגיים בריאים. תסמינים כמו כעס בלתי נשלט, התקפי חרדה, ניתוק רגשי או חוסר יכולת לתקשר בצורה אפקטיבית יכולים להוביל לעימותים בין בני זוג. במקרים מסוימים, אם התסמינים אינם מטופלים כראוי, הם עשויים להתפרץ בצורה של אלימות. לעיתים הקרב או החוויה הטראומטית משאירים את האדם במצב של סבל נפשי מתמשך. תסמינים של עייפות רגשית, תחושת ניתוק או אובדן שליטה יכולים להוביל להתנהגות אלימה כלפי בני המשפחה. במיוחד כאשר מדובר באנשים שהיו מצבים של קרב, יכולים להתפתח תחושות של זעם פנימי שלא תמיד ניתן להוציאן בצורה בונה. במקרה כזה, בני המשפחה יכולים להיות יעד לאלימות נפשית ופיזית.

הדרך להתמודד עם אלימות במשפחה המתעוררת עקב הלם קרב של אחד מבני המשפחה, היא על ידי טיפול פסיכולוגי מקצועי, שמתמקד בהבנה ובניהול של התסמינים. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או טיפול בחשיפה טראומטית יכולים לעזור לאדם לפתח דרכים להתמודד עם החרדה והפחדים שצצים בעקבות החוויות הקשות. כמו כן, ישנן קבוצות תמיכה שמסייעות לאנשים להתמודד עם PTSD ולהרגיש פחות מבודדים. עבודה עם המשפחה גם כן חיונית, שכן בני המשפחה יכולים ללמוד איך להתמודד עם אדם הסובל מ-PTSD ולהבין את ההתנהגויות שהוא מציג, תוך שמירה על קשרים בריאים יותר ומניעת אלימות.

המחקר בנושא הקשר בין הלם קרב לאלימות במשפחה

מחקרים אקדמיים על הקשר בין הלם קרב (PTSD) לאלימות במשפחה הם תחום רחב ומורכב. החוקרים מנסים להבין את השפעת טראומה מהקרב על מערכות יחסים אישיות וחשוב במיוחד על אלימות במשפחה. למרבה הצער, תחום זה לא תמיד מקבל את תשומת הלב הראויה, אך בעשורים האחרונים נעשו מספר מחקרים שמצביעים על קשר ברור ומדאיג. בשל הרלוונטיות העולה והמצערת של הנושא, סטודנטים רבים כיום מבקשים לעסוק בו וכותבים עבודות אקדמיות על הלם קרב ועל הקשר לאלימות במשפחה.

המחקרים מוקדמים עסקו בעיקר בהבנת השלכות הלם הקרב על החיילים עצמם, אך בשנים האחרונות החלה ההתמקדות להיות גם בהשפעות על הסביבה המשפחתית. ראשית, נמצא כי הרבה מהחיילים הסובלים מ-PTSD מביאים עימם את השפעות הקרב אל תוך הבית, דבר שיכול להוביל להתפרצות של אלימות כלפי בני משפחתם.

השפעות של PTSD על אלימות במשפחה

במחקרים שנעשו על משפחות של חיילים (בעיקר חיילים משוחררים), נמצא כי יש קשר מובהק בין PTSD לבין עלייה באלימות במשפחה. אחד המחקרים המובילים בתחום, שנעשה באוסטרליה, מצא כי כ-30% מהחיילים הסובלים מ-PTSD דיווחו על אלימות כלפי בני זוגם וילדיהם לאחר שחרורם מהשירות הצבאי.

המחקר העלה את המסקנה כי תסמינים של PTSD – כמו דיכאון, חוסר סבלנות, עייפות נפשית ותחושת כעס בלתי נשלט – עשויים להוביל להתפרצות של אגרסיה כלפי בני משפחה, במיוחד כאשר החיילים מתקשים לשלוט על כעסם או מצבים של תחושת חוסר אונים.

גורמים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים המעורבים

בהמשך למחקרים אלו, בוצעו מספר מחקרים שמרכזים את הגורמים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים שמובילים לאלימות במשפחה אצל אנשים עם PTSD.

כעס לא מווסת נמצא כאחד מהתסמינים המרכזיים של PTSD הוא כעס בלתי נשלט. אדם עם PTSD עלול להימצא במצב תמידי של "דריכות", דבר שמוביל לתגובות מופרזות או אגרסיביות למצבים שמעורבים בהם מתח, חרדה או תסכול. הכעס הזה יכול להתפרץ כלפי בני משפחתו, במיוחד אם הוא מרגיש שהם אינם מבינים את מצבו או שהוא חש תחושות של ניכור כלפיהם.

פלאשבקים ותגובות פיזיולוגיות, תופעות מטרידות שאנשים הסובלים מ-PTSD חווים לעתים, עלולים להחמיר אם הסביבה הביתית היא מתוחה או מאיימת, וכך הם יכולים אנשים הסובלים מ-PTSD להתפרץ כלפי בני משפחתם מבלי שליטה. מחקרים מצאו כי פלישה של זיכרונות טראומטיים עלולה להוביל לתגובה פיזיולוגית מיידית (כמו עלייה בקצב הלב וחרדה) שמקשה על האדם לשלוט בתגובותיו.

רבים מהחיילים המשוחררים מרגישים תחושת בדידות או ניכור מהחברה ומהמשפחה. חוויית הקרב גורמת להם להרגיש שאינם יכולים להסתגל לחיים אזרחיים רגילים, דבר שיכול להוביל לתסכול ולהתפרצות של אגרסיה כלפי בני משפחה. לעיתים, כדי להתמודד עם תחושות אלו, אדם פוגע פיזית או נפשית בסובלים הקרובים אליו.

השפעות על נשים וילדים

בין המחקרים שעסקו בקשר בין PTSD לאלימות במשפחה, יש גם כאלו שמצאו כי נשים וילדים שסבלו מאלימות מצד בני הזוג הסובלים מ-PTSD חוו גם פגיעות פסיכולוגיות. ילדים ובני זוג שחיים בסביבה כזו, יכולים לסבול מהשלכות ארוכות טווח של טראומה, כולל פגיעות רגשיות, בעיות התנהגותיות, חוסר ביטחון עצמי, תחושות של פחד ודיכאון.

במחקר שנעשה על משפחות חיילים אמריקאיים, נמצא כי נשות החיילים המשוחררים (שסבלו מ-PTSD) היו בעלות סיכון גבוה יותר להיתקל במצבים של אלימות פיזית, מינית או רגשית. המחקר מצא כי אלימות זו לא רק פוגעת בנשים, אלא גם משאירה חותם על הילדים שגדלים במשפחות כאלה, עם שיעורים גבוהים של הפרעות נפשיות, בעיות בלימודים, ותחושות של חוסר יציבות רגשית.

מחקר על דרכי טיפול

המחקר בתחום זה מציע שיטות טיפוליות שונות שיכולות לעזור לאנשים הסובלים מ-PTSD להימנע מאלימות במשפחה:

1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפול זה מתמקד בזיהוי דפוסים של מחשבה והתנהגות שמובילים לכעס ואלימות, ולסייע לאדם ללמוד דרכים חדשות ומאוזנות להתמודד עם רגשותיו.
2. טיפול זוגי ומשפחתי: טיפול משפחתי או זוגי יכול לעזור להבין את הקשיים הרגשיים של שני בני הזוג או של בני המשפחה, ולהציע כלים לניהול מתחים באופן בריא יותר.
3. תמיכה קבוצתית: לעיתים קרובות, קבוצות תמיכה יכולות להוות מקום שמספק לאדם הסובל מ-PTSD תחושת תמיכה ושייכות. זה יכול לעזור להוריד את תחושת הבדידות ולמנוע את ההתפרצות האלימה.

מסקנות מהמחקרים

מחקרים אקדמיים מצביעים על קשר ברור בין PTSD לאלימות במשפחה, אך גם על פתרונות טיפוליים שיכולים לעזור לשפר את המצב. המודעות לקשר הזה גוברת, ויש חשיבות רבה בהבנה כי טיפול ב-PTSD לא רק עוזר לאדם שסובל מהטראומה, אלא גם משפיע בצורה חיובית על סביבתו הקרובה.