מדוע חוקרים משחקיות?
לכאורה, משחקיות נראית כמו תכונה שולית – דבר שמתאים לילדים, לבילוי, להפוגה מהחיים ה"אמיתיים". אך בעשורים האחרונים מתגבש כיוון מחקרי הפוך לגמרי: גישה הרואה במשחקיות תכונה מהותית של אישיות, כלי קוגניטיבי, ולעיתים אף משאב הישרדותי.
המשחקיות (Playfulness) נבחנת כיום כיכולת להכניס אלמנטים של משחק, הומור, קלילות ודמיון למצבים יומיומיים, גם כאלה שאינם בהכרח משעשעים. היא אינה זהה למשחק עצמו וגם לא למישחוק (Gamification) – שהוא טכניקה עיצובית. משחקיות היא הלך רוח, דרך התבוננות בעולם.
חוקרים בתחום הפסיכולוגיה, מדעי המוח, החינוך ותחומי עיצוב חוויות מבקשים להבין: אילו אנשים נוטים למשחקיות גבוהה יותר? מהן ההשלכות של תכונה זו על חיי היום-יום? כיצד היא מתפתחת, ואם בכלל ניתן לטפח אותה באופן מודע?
מיפוי המשחקיות: מה הופך אדם ל"משחקי"?
באוניברסיטאות שונות פותחו כלים כמותיים למדידת משחקיות, כמו שאלונים המעריכים את יכולתו של אדם לראות מצבים בצורה יצירתית, להגיב בהומור, ולאתגר מוסכמות. ד"ר רנה פרובסט מהאוניברסיטה של ציריך הייתה מהראשונות שניסחו טיפולוגיה פסיכולוגית של משחקיות, וטענה שזו אינה תכונה אחת, אלא אשכול של תכונות שונות.
יש אנשים שהמשחקיות אצלם מתבטאת בקלות לפלרטט עם רעיונות. אחרים מבטאים אותה ביכולת ליצור קשרים חברתיים קלילים ונינוחים, או בנטייה להכניס נרטיב פנטסטי למציאות יומיומית. יש גם כאלה שמגלים משחקיות דווקא כלפי חפצים – שימוש יצירתי, לא שגרתי, או אפילו גחמני בהם.
המחקרים מבקשים להבין האם מדובר בתכונה מולדת או נרכשת, ומה הקשר בינה לבין משתנים אחרים כמו אינטליגנציה רגשית, פתיחות מחשבתית, סגנון הורות ואפילו תפיסת זמן.
משחקיות ככוח קוגניטיבי
מחקר עדכני במיוחד מצביע על כך שמשחקיות אינה רק גישה מהנה לחיים – אלא מנגנון עמוק של עיבוד מידע. כאשר אדם מתמודד עם אתגר מתוך גישה משחקית, הוא נוטה להפעיל יותר אסטרטגיות חשיבה יצירתיות, להיות סבלני יותר לאי-ודאות, ולגלות פתיחות גבוהה יותר לאפשרויות חדשות.
באופן פרדוקסלי, התייחסות "לא רצינית" למצב עלולה להוביל לפתרונות רציניים מאוד. כך לדוגמה, מחקרים בתחום חקר הלמידה מצביעים על כך שתלמידים עם סגנון חשיבה משחקי מצליחים להעמיק בלמידה דווקא בגלל החופש שהם חשים, ולא למרותו.
משחקיות גם מקושרת לפעילות מוחית מסוימת: אזורים הקשורים לרשת ברירת המחדל (DMN) במוח – אותה רשת שמופעלת בזמן נדודים מחשבתיים ודמיון – פעילים יותר בקרב אנשים בעלי נטייה משחקית גבוהה. כלומר, מדובר בפעולה מוחית ממשית ולא רק בגישה פסיכולוגית כללית.
מה בין משחקיות לבריאות נפשית?
אחת השאלות המרכזיות במחקר עוסקת בהשלכות של משחקיות על רווחה נפשית. לא מעט מחקרים מצביעים על כך שאנשים בעלי רמה גבוהה של משחקיות מדווחים על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים, שליטה רגשית, ואפילו פחות חרדה.
זאת ועוד: במחקרים על זוגיות ויחסים בינאישיים, משחקיות נתפסת כמרכיב מפתח בתקשורת מקרבת. זוגות שמשלבים הומור, קלילות ומשחקיות בחיי היום-יום, נוטים להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים, לבטא רגשות באופן בטוח, ולהתמיד ביחסים לאורך זמן.
עם זאת, המחקר גם מזהיר מפני רומנטיזציה מופרזת של המשחקיות: בעוד שבחלק מההקשרים היא יכולה לעורר חוסן נפשי, ישנם גם הקשרים שבהם היא עלולה להיחשב כבלתי מותאמת – למשל במצבים הדורשים ריכוז גבוה או תגובה חמורה. הקונטקסט קובע.
שאלת הגיל: האם משחקיות דועכת בבגרות?
אחד המיתוסים הרווחים הוא שמשחקיות היא תכונה ילדותית שנמוגה עם הגיל. אולם החוקרים אינם ממהרים להסכים. מספר מחקרים מצאו שמשחקיות יכולה להישמר לאורך החיים ואף להתגבר בגיל השלישי – כאשר מוסרות רבות מהציפיות החברתיות, ומתאפשר חופש מחודש לחקור את המציאות בדרכים פחות מקובעות.
בקרב מבוגרים המשחקיות עשויה לקבל פנים אחרות: לאו דווקא דרך משחקים של ממש, אלא דרך יחס קליל לסיטואציות יומיומיות, דרך יצירת מטאפורות משעשעות למצבים מורכבים, או בחירה מודעת להשהות שיפוט עצמי.
גישה זו מקבלת תוקף גם ממחקרי זיכרון – לפיהם שילוב משחקיות בלמידה בגיל מבוגר עשוי לשפר לא רק את הביצועים, אלא גם את ההנאה מהתהליך. ההנאה, כידוע, מזרזת הטמעה.
המחקר בישראל: צעדים ראשונים
בישראל תחום חקר המשחקיות עדיין נמצא בשלבים ראשוניים יחסית, אך הוא צובר עניין באקדמיה – בעיקר במחלקות לפסיכולוגיה, חינוך ועיצוב. ישנם ניסיונות לעצב כלים ללמידה משחקית במערכות חינוך פורמליות ובלתי-פורמליות, ולבחון כיצד ניתן לעודד נטייה משחקית בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.
באופן טבעי, שאלת הפערים התרבותיים עולה גם כאן. משחקיות נתפסת אחרת בתרבויות שונות. יש מקומות שבהם היא נחשבת לסימן אינטליגנציה, ואחרים שבהם היא עלולה להתפרש כחוסר בגרות. מחקר עתידי צפוי להעמיק בהשפעות ההקשר התרבותי, החברתי והמגדרי על האופן שבו משחקיות באה לידי ביטוי.
לסיכום: מדוע כדאי להתייחס למשחקיות ברצינות
אם בעבר נתפסה המשחקיות כמשהו שולי, הרי שכיום הולך ומתברר שמדובר בתכונה מרכזית להבנת האדם, לחיזוק חוסן נפשי, לפיתוח יצירתיות ולבניית מערכות יחסים משמעותיות.
המחקר עדיין בתחילת דרכו, אך הוא כבר מספק תובנות חשובות על האופן שבו אפשר לנהל חיים רציניים – מבלי לוותר על שמחת המשחק. במילים אחרות, אולי הדרך הטובה ביותר להבין את העולם, היא ללמוד כיצד לשחק איתו.
