סיכום בנושא סיוע בדין הפלילי

נושא הסיוע בדין הפלילי עשוי להיות מורכב, ובמיוחד כשמדובר במחדל כסיוע. להלן כמה עקרונות שיכולים לעזור להבין את הנושא המורכב של מחדל כסיוע בדין הפלילי ובפסיקה. 

ע"פ 320/99 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 22 (2001)

במקרה זה, פלונית הורשעה בסיוע לרצח. 

מסייע - 31.   מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע. לפי סעיף 32 עונשושל המסייע הוא חצי.

היסוד העובדתי של עבירת הסיוע - שהיא עבירת התנהגות - הוא "המעשה" ו "הנסיבה" (ראו סעיף 18 לחוק העונשין). "המעשה" מהווה את המרכיב ההתנהגותי. המאפיין התנהגות זו הוא שיש בה כדי ליצור התנאים להגשמתו של היסוד העובדתי בעבירה על ידי המבצע העיקרי. ההתנהגות המסייעת.  

ה"נסיבה" בעבירת הסיוע היא הפליליות של ההתנהגות לה מהווה הסיוע גורם משני ועקיף. סיוע זה, מבחינת גורם הזמן, יכול שיהיה לפני עשיית העבירה העיקרית או בשעת עשייתה. כמו כן, לעניין אחריותו של המסייע, לא נדרש שהעבירה העיקרית הושלמה. די בכך שהעבריין העיקרי ניגש לביצועה.

היסוד הנפשי בעבירת סיוע: ראשית, מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת, כלומר מודעות לכך שההתנהגות תורמת ליצירת התנאים לשם עשיית עבירה עיקרית בעלת ייעוד מוחשי; שנית, מודעות לקיום הנסיבות הרלבנטיות בעת ההתנהגות המסייעת, כלומר, מודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע עבירה, הגם שלא נדרשת מודעות לכל פרט מפרטי העבירה . בנוסף ברק קובע שצריך להתקיים יסוד נפשי של מטרה או תכלית לסייע לעבריין העיקרי. הוא מסיק זאת מהמילה "כדי" בחוק. החוק קובע במפורש כי לשם סיוע נדרש עשיית מעשה "כדי" לאפשר את הביצוע של העבירה העיקרית.

לעתים המסייע מודע לטיב התנהגותו המסייעת ולקיום הנסיבות הרלבנטיות, אך לא מעמיד לנגד עיניו את מטרת הסיוע. במצב דברים זה יש מקום להחיל את הלכת הצפיות. מודעות שהתנהגותו של המסייע עשויה, קרוב לוודאי, להוות תרומה מסייעת למבצע העיקרי, שקולה כנגד המטרה לסייע לו, הנדרשת בהוראת הסיוע. 

לעניין הכוונה של המסייע בתוך היסוד הנפשי, אין לקבל הגישה, כי אם בעבירה העיקרית נדרשת כוונה של המבצע העיקרי, הרי נדרש גם כי המסייע התכוון לכך שהמבצע העיקרי יגשים את זממו אין לדרוש כי המחשבה הפלילית של המסייע תהיה זהה עם זו של העבריין העיקרי, ובעיקר אין לדרוש זאת לעניין הכוונה, די בכך שהמסייע שם לנגד עיניו את  המטרה לסייע לעבריין העיקרי. 

לעניינינו, הננו סבורים, איפוא, כי יסוד המודעות הנדרש בעבירת הסיוע - מודעות לכך שהמסייע תורם ליצירת התנאים לביצוע העבירה העיקרית, ומודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע את העבירה העיקרית - התקיימו במערערת.  כמו כן פעלה היא במטרה לאפשר לד' ש' לבצע את מטרתו.

הלכה: לא נדרש כי ההתנהגות המסייעת תהיה אפקטיבית או כי הסיוע יהיה תנאי בלעדיו לא היתה מתגבשת העבירה.


פס"ד רחל זהבי נקר נ' מדינת ישראל

סעיף 31 מגדיר מי הוא מסייע. מסייע (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994 ת"ט תשנ"ה-1995

31.   מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע.

המסייע אינו נמנה עם המבצעים העיקריים של העבירה, הוא שותף עקיף ומשני ונמצא מחוץ למעגל הפנימי של הביצוע. מבחינת היסוד העובדתי, הסיוע הוא כזה שיש בו כדי לתרום ולסייע לביצוע העבירה העקרית.

בהקשר זה הדגישה הפסיקה, כי אין צורך להראות שההתנהגות המסייעת הייתה אפקטיבית, או כי ללא הסיוע העבירה לא הייתה מתבצעת. די להראות כי הסיוע מסוגל היה לעזור להגשמתה של העבירה העיקרית.

באשר ליסוד הנפשי, יש להוכיח שנתקיימה אצל הנאשם מודעות לטיב התנהגותו המסייעת. כמו כן נדרשת מודעות לביצוע העבירה העיקרית (או לכך שהיא עומדת להתבצע), או למצער כי התעורר אצל המסייע חשד ממשי לביצוע העבירה, אותו הוא נמנע מלברר (עצימת עיניים – תחליף למודעות). לבסוף לצורך הוכחת היסוד הנפשי יש להראות כי לנאשם הייתה מטרה לסייע לעבירה העיקרית או לכל הפחות כי הלה צפה, ברמה של קרבה לוודאות (הלכת הצפיות – תחליף לכוונה), את האפשרות שהתנהגותו תסייע לביצוע העבירה העיקרית.


מחדל כסיוע

הסיוע לדבר עבירה נעשה במקרה הרגיל, בדרך של מעשה אקטיבי שביצע הנאשם באופן שסייע לביצוע העבירה. אך מבחינה עקרונית הכירה הפסיקה גם באפשרות של סיוע במחדל (לפי סעיף 18ב לחוק העונשין המגדיר "מעשה" כ- "לרבות מחדל אם לא נאמר אחרת").פרשנות הזאת מגיעה ממילים " או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה" בלשון סעיף 31. הפסיקה קבעה שזה כולל מעשה פאסיבי.

סעיף 18ג מגדיר את המחדל כ"הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה". במילים אחרות, משנמצא כי התנהגותו של פלוני, באפס-מעשה, עולה כדי סיוע, יש להמשיך ולבדוק אם הייתה מוטלת עליו חובה לפעול, בנסיבות העניין,ומה מקורה של אותה חובה.

בענייננו השופט גרוניס השתכנע מעבר לספק סביר כי התקיימו היסודות הדרושים להרשעתה של רחל נגר  בסיוע לרצח (במחדל), מאחר והבחינה בכהן חונק את המנוחה בפעם הראשונה. (נגר לא הייתה מודעת לתוכנית של נגר להמית את המנוחה).

חשיבות רבה לעובדה שהמנוחה מתה מהחניקה השניה, במלים אחרות בשלב בו הבחינה המערערת (החניקה הראשונה) הייתה המנויה עוד בחיים. מבחינה עובדתית היא הייתה מודעת למעשה הרצח לפני שהושלם. מחדלה של המערערת מלסייע למנוחה תרם וסייע לביצוע העבירה. בנוסף בין שני החניקות היו דפיקות בדלת שהיא התעלמה מהן. הימנעותה ממעשה אפשרה לכהן לבצע את החניקה השנייה.


מחשבה פלילית

עצם העובדה שאדם נקלע לזירה בה מתבצע רצח, והלה עומד מהצד באפס מעשה ולא מבצע כל פעולה על מנת לסייע לקורבן, אינה יכולה כשלעצמה לבסס הרשעה בסיוע לרצח. על מנת לבסס הרשעה כאמור, חובה להראות כי התקיימה אצל הנאשם בסיוע מחשבה פלילית.

על מנת לקבוע כי התקיים אצל המערערת היסוד הנפשי, יש להראות כי התקיימו אצלה, מעבר לספק סביר: (1) מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת; (2) מודעות לביצוע העבירה העיקרית או לכך שהיא עומדת להתבצע, או למצער כי התעורר אצלה חשד ממשי לביצוע העבירה אותו נמנעה לברר; (3) ולבסוף, כי הייתה לה מטרה לסייע לעבירה העיקרית או לכל הפחות כי היא צפתה, ברמה של